בית המשפט העליון הכריע בימים אלו בבקשה לקיום דיון נוסף שהוגשה בפניו
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
- הערעור של ניסו שחם נדחה היום בבית המשפט העליון
- בג"צ אישר: מעצר מינהלי לבכיר החמאס
- הזכות להורות של אנשים עם מוגבלות בישראל
- חברת הדירוג האשראי הבינלאומית Fitch מעריכה שהסיכונ...
- ראש הממשלה בנט בהתייחסות ראשונה לחיסון הילדים נגד ...
- הצעת חוק: פתיחת תיקי הוצאה לפועל ללא התראה
- הפריע לשוטר, שיבש הליכי משפט ולא יקבל "חלון" מהאיז...
- דרושים למשרד עורכי דין נועם קוריס
- ייבא נשק ויישב מאחורי סורג ובריח
- ניסה לבצע פיגוע המוני נגד מתפללים יהודים בהר הבית ...
- 13 כדורים מטווח קצר- חניון של מגרש כדורגל
- עו"ד נועם קוריס – על הבעל שם טוב, גוגל ופרטיות ברשת
הבקשה לקיום דיון נוסף על פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 4872/17 מיום 9.10.2018 (השופטים ד' ברק-ארז, ד' מינץ וי' אלרון; להלן: פסק הדין) אשר קיבל את ערעור המשיבה כאן, המועצה המקומית זכרון יעקב (להלן: המועצה), על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.5.2017 בעת"א (מחוזי חי') 26011-08-16 (השופטת ע' אטיאס) והורה על בטלות החוזה שנחתם בין המבקשת לבין המשיבה.
ביום 6.7.2015 נחתם חוזה בין המועצה ובין המשיבה שעניינו פרויקט לבנייתן של 144 יחידות דיור במתחם מלון "עדן אין" בזכרון יעקב (להלן: החוזה). במסגרת החוזה, התחייבה המועצה לתמוך בתכנית מתאר מקומית (להלן: התכנית) שתגיש המבקשת לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בחיפה (להלן: הוועדה המחוזית) וכפועל היוצא מכך, אף צורפה כיזמת התכנית ומגישתה. החוזה נחתם על ידי ראש המועצה המקומית ועל ידי גזבר המועצה, אך לא הובא לאישור מליאת המועצה. התכנית הוגשה לוועדה המחוזית וביום 4.4.2016 אושרה התכנית בתנאים. ביום 11.7.2016 דחתה הוועדה המחוזית בקשה לקיים דיון חוזר בתכנית.
במקביל לאמור, בחודש אפריל 2016, בין היתר על רקע מחלוקת ציבורית בנוגע לקידומה של התכנית, התפטר ראש המועצה ובבחירות חדשות שנערכו נבחר מי שנמנה עם המסתייגים מהתכנית. ביום 2.8.2016 קיימה מליאת המועצה דיון בתכנית, ובסיומו הוחלט כי המועצה תגיש ערר על התכנית למועצה הארצית לתכנון ובניה (להלן: המועצה הארצית) בהתאם לסעיף 110 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. ביום 10.8.2016 הוגש הערר, וכן ביקשה המועצה להסיר את שמה כיוזמת ומגישת התכנית. באותו היום, הגישו המבקשת וחברה זרה אשר הייתה מעורבת אף היא בייזוּם התכנית תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המועצה, על מנת לאכוף את החוזה. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה ככל שהיא נוגעת למבקשת. הוא אסר על המועצה לחזור בה מהסכמתה להיות יוזמת התכנית והורה על אכיפת התחייבות המועצה לתמוך בשינוי היעוד בתכנית ממלונאות למגורים.
המועצה ערערה על פסק הדין לבית משפט זה וערעורה התקבל, כאמור. בית המשפט, בדעת רוב מפי השופטת ד' ברק-ארז ובהסכמתו של השופט ד' מינץ, קבע כי הגם שהחוזה נחתם על ידי ראש המועצה והגזבר, בהתאם לסעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: פקודת העיריות), עמידה בדרישת סעיף זה "אינה פוטרת את הרשות מעמידה בדרישות אחרות של הדין" (פסקה 39 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז). משבמקרה דנן החוזה נסב על הפעלתה של סמכות סטטוטורית של המועצה, נקבע כי ראש המועצה אינו יכול להתחייב בשמה וכי "הסמכות לנקוט עמדה בנושאים של תכנון ובניה נתונה ברגיל לרשות המקומית, ועל כן ההחלטה בעניין הייתה צריכה להיות החלטתה של המועצה" (שם). בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי חלה חובה להביא את החוזה לאישור מליאת המועצה ומשלא נעשה כן, הרי שהוא נחתם בחוסר סמכות ועל כן בטל. נקבע כי "תוצאה זו מתחייבת מן הדואליות הנורמטיבית – שכן היא נלמדת הן מהכלל המינהלי לפיו פעולה של רשות שנעשתה בחריגה מסמכות דינה בטלות והן מהכלל החוזי המעוגן בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, לפיו חוזה שכריתתו אינה חוקית הוא חוזה בטל" (שם, פסקה 43). עוד נקבע כי לא ניתן להפריד את החוזה כך שיתאפשר לחלקים ממנו להישאר בעינם וזאת הואיל ו"החוזה כולו מבוסס על התחייבותה של המועצה לתמוך בתכנית – התחייבות שכאמור אין לה תוקף ללא אישור מליאת המועצה. טלו מהחוזה עניין זה, והוא יתרוקן מתוכן לחלוטין" (שם, פסקה 44). בהמשך פסק הדין, התייחסה השופטת ד' ברק-ארז "למעלה מן הצורך ולנוכח היריעה שפרש בית המשפט המחוזי בהיבטים הנוגעים לכבילת שיקול הדעת והלכת ההשתחררות" גם לסוגיות אלה וציינה כי "אין לומר שבמקרה דנן החוזה מגלם התפרקות מוחלטת ואסורה של המועצה משיקול דעתה" (שם, פסקה 51) וכי "במקרים שבהם ההתקשרות החוזית אכן נסבה על סוגיה משמעותית שלחילופי השלטון היה קשר אליה וברקעה מצוי אינטרס ציבורי או צורך ציבורי חיוני שאותו השלטון החדש מבקש לקדם – האפשרות של השתחררות מהחוזה תהיה ראויה להיבחן" (שם, פסקה 52). לבסוף, ציינה השופטת ד' ברק-ארז כי הואיל ובקשה שהגישה המבקשת לקבלת היתר לפיצול סעדים לא הוכרעה על ידי בית המשפט המחוזי, ומבלי לנקוט כל עמדה לגוף הדברים, יש להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיכריע בבקשה זו. כאמור, השופט ד' מינץ הצטרף לדעתה של השופטת ד' ברק-ארז.
מנגד, השופט י' אלרון סבר כי יש לדחות את הערעור שכן לטעמו לא קיים "מקור נורמטיבי המחייב קבלת אישור מליאת המועצה המקומית בכל מקרה בו המועצה מקבלת על עצמה התחייבות חוזית הקשורה לתחום התכנון והבניה" (פסקה 1 לפסק דינו) וכי אין בכללי המשפט המנהלי כדי לחייב "באופן גורף את אישורה של מליאת מועצה או מועצת עירייה כתנאי מחייב בלעדיו אַיִן למתן תוקף להתחייבות של מועצה או עירייה בכל מקרה של חוזה מינהלי, ואף לא בכל התחייבות הקשורה לתחום התכנון והבניה" (שם, פסקה 5). עוד סבר השופט י' אלרון כי אין בהחלטת מליאת המועצה מיום 2.8.2016 כדי ללמד על דבר כוונת מליאת המועצה הקודמת, אשר בתקופתה נחתם החוזה, וכי מנסיבות העניין "מצטיירת התמונה לפיה המועצה, בהרכבה הקודם, לא התנגדה לתוכן החוזה ולהתחייבויותיה על פיו, ואילו היה העניין מובא לפניה נראה כי היתה מאשרת את התחייבויות המועצה על פי החוזה" (שם, פסקה 8). לבסוף, ציין השופט י' אלרון כי במקרה דנן, היה מקום לפעול בהתאם לכלל הבטלות היחסית ולא להורות על בטלות החוזה וזאת לאור עמדתו לפיה ככל שקיים פגם, הרי שאין מדובר בפגם היורד לשורש הסמכות; לאור הפגיעה הישירה הנגרמת למבקשת כתוצאה מביטול החוזה; ולאור האינטרס הציבורי "המחייב כי המועצה תקיים את התחייבויותיה של קודמתה ולא תתנער מהן אך בשל חילופים פרסונליים בהרכב המועצה והעומד בראשה" (שם, פסקה 16).
מכאן הבקשה דנן שבה טוענת המבקשת כי בפסק הדין קבע בית המשפט הלכה חדשה לפיה "כאשר רשות מקומית מתחייבת התחייבות בעלת אופי מינהלי-ציבורי, בעניין הנוגע לסמכות סטטוטורית של הרשות בנושאים של תכנון ובניה, יש לקבל את אישור מועצת הרשות ואין די בחתימותיהם של ראש הרשות והגזבר". המבקשת סבורה כי להלכה זו השלכות רוחב כלפי כל הרשויות המקומיות במדינה ויתכן שהיא חלה על הסכמים רבים בין יזמים לבין רשויות מקומיות, אף כאלה שנחתמו לפני שנים רבות. על כן, טוענת המבקשת כי מן הראוי להותיר שינוי מרחיק לכת שכזה בידי המחוקק, ולא לבצעו באמצעות כלים פרשניים של בית המשפט, לא כל שכן באמצעות שימוש בטכניקה של קריאה אל תוך החוק של דרישה שאינה קיימת בו, אשר השימוש בה נועד בעיקר לשם הסרה או תיקון אי חוקתיותו של חוק.
עוד טוענת המבקשת כי פסק הדין אף קבע הלכה חדשה בעניין תחולת כלל הבטלות היחסית לפיה כאשר קיימת חריגה מסמכות שלה השלכות משמעותיות על המדיניות שעניינה עיצוב המרחב הציבורי, הרי שבכל מקרה יש לבטל את הפעולה שנעשתה בחריגה מסמכות. היא סבורה כי הלכה זו משמעה כבילת שיקול דעתו של בית המשפט אשר אינה רצויה או ראויה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי פסק הדין החיל את ההלכה החדשה באופן רטרוספקטיבי על המקרה דנן, וזאת בזמן שהוא שותק לעניין תחולתה של ההלכה. המבקשת סבורה כי בכך סותרת ההלכה את קביעותיו של בית משפט זה בכל הנוגע לתחולתן בזמן של הלכות חדשות וכי יש לקבוע כי פסק הדין חל באופן פרוספקטיבי בלבד על התחייבויות עתידיות של רשות מקומית.
לאור טעמים אלה, סבורה המבקשת כי המקרה דנן נמנה עם אותם מקרים נדירים וחריגים אשר מצדיקים דיון נוסף, וזאת ביתר שאת בשים לב לדעת המיעוט של השופט י' אלרון.
לאחר עיון בבקשה ובפסק הדין, הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי לבקש את תשובת המועצה
תנאי סף לקיום דיון נוסף לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הוא שבפסק הדין של בית המשפט העליון נקבעה הלכה העומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה שנפסקה ראוי לקיים בה דיון נוסף. במקרה דנן, ספק בעיני אם אכן נקבעה הלכה חדשה כטענת המבקשת, לא כל שכן כזו אשר מצדיקה קיום דיון נוסף בה. ודוק, המבקשת עצמה מודה, בסעיף 75 לבקשתה, כי ההלכה החדשה הנטענת אינה משנה הלכה קודמת. קביעותיו של בית המשפט בעניין תוקפו של החוזה הינן פועל יוצא של פרשנותו לדין הקיים לפיה הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות "אינה פוטרת את הרשות מעמידה בדרישות אחרות של הדין" (פסקה 39 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז), לרבות בכל הנוגע לאופן אישורן של החלטות העוסקות בסמכויות סטטוטוריות של המועצה בענייני תכנון ובניה. אין מדובר בקביעת דין חדש, כי אם בעמידה על עקרון היסוד במשפט המינהלי בדבר חוקיות המינהל (דפנה ברק ארז משפט מינהלי כרך א, פרק 4 (2010)). ממילא אין מדובר בהחלתו של דין כאמור באופן רטרואקטיבי על המקרה דנן. זאת ועוד – כבר נקבע כי טענות בדבר תחולתה בזמן של הלכה שנפסקה אינן מצדיקות דיון נוסף (וכאמור, אינני בדעה כי במקרה דנן נפסקה כל הלכה) (דנ"מ 6101/08 פז חברת נפט בע"מ נ' ועדת ערר מחוז המרכז, פסקה 13 (16.3.2009)).
הטענה לפיה קביעות בית המשפט בדבר בטלות החוזה יש בהן משום שינוי ההלכה בכל הנוגע להחלת עקרון הבטלות היחסית, אף היא דינה להידחות שכן מדובר בקביעות קונקרטיות המבוססות על נסיבותיו הפרטניות של המקרה ואין בהן משום הלכה חדשה או הלכה כלל.
עו”ד נועם קוריס בעל תואר שני במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
