יום חמישי, 29 בדצמבר 2016

אחריות שילוחית בדין המשמעתי והפלילי / עו"ד נועם קוריס

אחריות שילוחית בדין המשמעתי והפלילי / עו"ד נועם קוריס 

חדלות פירעון, פירוק והבראה / עו"ד נועם קוריס


אחריות שילוחית הינה דוקטרינה משפטית במסגרתה מוטלת אחריות על אישיות משפטית - אדם פרטי או תאגיד בשל מעשה או מחדל שבוצעו על ידי שלוח מטעמה.  העיקרון החולש בדיני נזיקין הינו הטלת אחריות אישית על אדם בשל מעשים שהוא עצמו ביצע. לפיכך, מהווה עקרון האחריות השילוחית חריג המאפשר השתת אחריות על הנתבע בגין נזק שנגרם לניזוק על ידי צד ג', שלוחו של הנתבע. 

מדובר באחריות מוחלטת, אשר חלה על השולח ממילא ואינה טעונת הוכחת אשם מצידו. בהתאם לכך מוטלת אחריות שילוחית על השולח באופן קטגורי, אף אם עלה בידו להוכיח כי הפעיל שיקול דעת ונקט בזהירות הנדרשת כלפי הניזוק על פי מבחן האדם הסביר.

להבדיל מהדין האזרחי ומדיני הנזיקין, הרי שבדין המשמעתי ובדין הפלילי, לא ניתן להחיל אחריות שילוחית בדרך כלל, ולמשל אחריותו האישית הפלילית של נושא המשרה בגין הפעולה שביצע בשם החברה היא רק סוג אחד של אחריות פלילית אשר לה כפוף נושא המשרה . הסוג האחר הוא אחריות מעין – שילוחית של נושא משרה בגין עבירות שהתאגיד נמצא אחראי להם . אלו הן הוראות מיוחדות המוטלות בדין הישראלי על נושאי תפקידים בכירים בחברה , והן תכונינה להלן " עבירות נושאי משרה " . המבנה הטיפוסי של עבירות נושאי משרה הוא זה : בצד האחריות של התאגיד בפלילים קיימת גם אחריות של נושאי משרה מסוימים בעבירה בגין אותה מסכת עובדתית . דוגמה לסוג מקרים זה עשוי לשמש סעיף 209 א ( א ) לחוק התכנון והבניה , תשכ " ה – , 1965 הקובע כי אם נעברה עבירה על ידי תאגיד : . 123 ראו : ע " פ 0273 / 90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע " מ נ ' מדינת ישראל , פ " ד מה ( , 364 ( 4 . 385 . 124 ס " ח , 467 תשכ " ה , . 307 ( 2 ) יואשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל , שותף – למעט שותף מוגבל – או פקיד באותו תאגיד ואחראי לעניין הנדון , אם לא הוכיחו שהעבירה נעברה שלא בידיעתם או שנקטו בכל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה . דוגמה אחרת : סעיף 224 א לפקודת מס הכנסה.

בדין המשמעתי והפלילי במקרים אחרים כאמור, עולה שלא ניתן להחיל את דוקטורינת האחריות השילוחית, בהתאם להחלטות המצוטטות, בקובץ פסיקות בתי הדין של לשכת עורכי הדין:

בד"מ 17/10 לשכת עורכי הדין נ' עו"ד אייל ראובינוף (פורסם בפדאור אתיקה): "אין בידנו לקבל גם את טענות המתלונן בכל הנוגע לאחריות משמעתית שילוחית של הנאשם למעשי ו/או מחדלי עובדיו שכן הלכה היא כי על עבירות משמעת, שהינן בעלות אופי עונשי, לא יחולו (בדרך כלל) דיני האחריות השילוחית"

בד"מ 149/93 לשכת עורכי הדין נ' פלוני ואח' (פורסם בפדאור אתיקה) : "טוב עשה ב"כ הקובל כשבחר לזנוח את הקונסטרוקציה המשפטית של אחריות שילוחית, שכן הלכה היא כי על עבירות משמעת, שהינן בעלות אופי עונשי, לא יחולו (בדרך כלל) דיני האחריות השילוחית."

בד"מ 120/02 הועד המחוזי נ' עו"ד פלוני (פורסם בפדאור אתיקה): "בהסתמך על הכלל הידוע בדבר חוסר קיומה של אחריות שילוחית בהליכים משמעתיים (על"ע 9/73 פלוני נ' הועד המחוזי ת"א, פ"ד כט(1)7) הנני מוצא כי אין לבסס כאן הכרעה בדבר עבירות משמעתיות."

ע"א 7162/06 צבי שטרן נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (פורסם בנבו): "נטלי הראיה בבית הדין המשמעתי דומים לאלה הנהוגים בהליך הפלילי"

ברש 1958/09 עו"ד ניק ברי נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב(פורסם בנבו): "להליכם משמעתיים אופי מעין פלילי"

בדמ 129/11 ועדת האתיקה נ' עו"ד אבי ברעם (פורסם בפדאור אתיקה): "אינני סבור כי ניתן להטיל אחריות מוחלטת או אבסולטית על בעל משרד עורכי דין ביחס לכל מחדל או טעות שננקטו מצד עובדיו השכירים..."

בד"מ 69/07 הועד המחוזי נ' עו"ד פלוני, (פורסם בפדאור אתיקה): "אנו יודעים, שחלק ניכר מפעולות משרדו של עורך דין, שהן בעלות אופי טכני או ביצועי גרידא, נעשות כרגיל בדרך השגרה על ידי עובדי המשרד. בדרך כלל, אין לייחסן לו עצמו ולהטיל עליו את האחריות בגינן."

בד"א 15/84 עו"ד פלוני נ' הועד המחוזי (פורסם בפדאור אתיקה): "אנו מסכימים עם ב"כ המערער 1 כי אין להחיל את העיקרון של אחריות שילוחית כפי שהוא מקובל בדיני הנזיקין, וליישמו לעבירות משמעת, כשם שלא יחול עקרון זה על עבירות פליליות."

בד"א 53/01 עו"ד פלוני נ' ועד מחוז תל אביב (פורסם בפדאור אתיקה): "אחריות שילוחית שאינה חלה בעבירות אתיות"

ערעור לשכת עורכי הדין 9/73 פלוני נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, תל אביב יפו, פ"מ כט(1) 007: "על עבירת משמעת, שהיא בעלת אופי ענשי, לא יחולו בדרך כלל דיני האחריות השלוחית..."

בד"מ 27/06 ועד מחוז תל אביב נ' עו"ד פלוני (פורסם בפדאור אתיקה): "אחריות אתית היא מטיבה אחריות אישית ישירה ולא שילוחית."

דיון נד/3-116 (ארצי) סמי מזרחי נ' רשות שדות התעופה, פד"ע כז 217: "בשל אופיו של ההליך המשמעתי, הדומה להליך הפלילי..."

עש"מ 3275/91 בכרך נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(5) 401: "דיני נפשות נחשבים לחמורים יותר בתוצאותיהם, ונדרשת מידה גבוהה יותר של הוכחה מאשר מאזן הסתברות בלבד. הדין המשמעתי מצטרף מבחינה זו להליך הפלילי, כי זו משמעותו לאשורה. משנדחית, לצורך הדין המשמעתי, הרמה הנהוגה במשפט האזרחי כבלתי ישימה להוכחת עניינים של המשמעת."

בד"מ (ת"א) 35/74 הוועד המחוזי נ' עו"ד פלוני (פורסם בפדאור אתיקה): "הנאשם אינו אחראי במישרין בגין הודעתו לפחות לא אחריות טכנית, באין אחריות שילוחית בדיני משמעת מקצועית"

יום רביעי, 30 בנובמבר 2016

מירב קריסטל זה קצת מצחיק ש... (וכולל את השגיאות במקור)

מירב קריסטל זה קצת מצחיק ש... (וכולל את השגיאות במקור)

מירב קריסטל - זה קצת מצחיק שאחרי שבית הדין המשמעתי של לשכת העיתונות מצא אותה אשמה בפרסום כתבות מוטות ובניגוד עניינים ולאחר שאותה הכתבת,  מירב קריסטל פרסמה כזבים והעורך שלה נאלץ להסיר כל מיני הכפשות שכתבה נגד עו"ד נועם קוריס, מפרסמת עכשיו בפוסט בעניין המחאה החברתית תלונות וטרוניות נגד הכרעת בית הדין לעיתונות נגדה.

הנה כאן ניתן לקרוא את הכרעת הדין נגד מירב קריסטל

ואז כותבת לעניין אותה הכרעת דין שפורסמה כדין, את המילים האלו ממש וכולל את השגיאות במקור:

"עו"ד נועם קוריס פרסם בבלוגספוט פסק דין מבית דין לאיתקה של העתונות 
הפרסום הזה לא במקומו כי עורך דין מכובד לא יכול לפרסם בכלל כתבות והוא יננו רשאי לעשות זאת כעורך דין 
כי זה אסור על פי התקנות של לשכת עורכי הדין 
ודבר שני איזה עורך דין ירצה להתפרסם על חשבון עיתונאית אמינה ומוכשרת וגם אמיצה מאוד 
זה לא מקובל מבחיה אתית שעורך דין יפרסם דבר כזה בבלוג שלו 
ולא מקובל גם שבכלל עורך דין יפרסם משהו 
בגלל זה עכשיו בכנסת פועלים לשינוי החוק בכדי שעורכי דין בכלל לא יוכלו לתכוב שום דבר באף מקום ולא לקבל שום פרסום כמו שהיה פעם לני עשרות שנים
עורך דין צריך להיות עורך דין ולא עיתונאי ואסור לתת להם לעשות פרסום כזה או אחר באף מקום 

http://izrael-law.blogspot.co.il/2014/09/blog-post_23.html"

הנה לנו "לוחמת צדק" הנלחמת בחירוף נפש על חופש הביטוי ובמקרה שלנו אפילו על זכות הציבור לדעת שמדובר בכתבת שנמצאה אשמה בדין ואשר ערכאת הערעור השאירה את ההרשעה נגד מירב קריסטל על כנה.

מצחיק קצת לא, מירב קריסטל...


יום שני, 28 בנובמבר 2016

תזכיר חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ה-2015 חלק א - עו"ד נועם קוריס

תזכיר חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ה-2015 חלק א - עו"ד נועם קוריס

חלק א' – כללי


חלק א' – כללי


פרק א': עקרונות יסוד
מטרת החוק
1.              
חוק זה בא להסדיר את פירעון חובותיו של חייב שהוא יחיד או תאגיד הנמצא או עלול להימצא במצב של חדלות פירעון, במטרה -



(1)            להביא במידת האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב;



(2)            להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים;



(3)            לקיים הליכים השומרים על כבודו של חייב שהוא יחיד ולקדם את שילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים.
חדלות פירעון
2.              
חדלות פירעון היא מצב כלכלי של חייב שבו החייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם.
הכרזה כי חייב הוא חדל פירעון

3.              
(א)            הכריז בית המשפט או הכונס הרשמי, בצו, כי חייב הוא חדל פירעון (בחוק זה – צו חדלות פירעון), יוסדרו יחסיו של החייב עם נושיו, במאוחד, בהתאם להוראות לפי חוק זה. 


(ב)            פתיחה בהליך להכרזה על חייב שהוא חדל פירעון תהיה ביוזמת החייב או הנושה. 


פרק ב': הגדרות
הגדרות
4.              
בחוק זה -


"אורגנים" של תאגיד – אורגנים בחברה כמשמעותם בחוק החברות וכל גוף הממלא תפקיד מקביל בתאגיד אחר;


"בית משפט" – 


(1)            לעניין חייב שהוא תאגיד - בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו רשום התאגיד או שבו מצויים מקום עסקו העיקרי או נכסיו;


(2)            לעניין חייב שהוא יחיד - בית משפט השלום  כאמור בסעיף 331 במחוז שבאזור שיפוטו מתגורר היחיד או שבו מצויים מקום עסקו העיקרי או נכסיו;


"הגנה הולמת" –


(1)            לגבי נכס משועבד, נכס שחל עליו שיעבוד צף או נכס שיש לגביו זכות עיכבון– שמירת ערך הבטוחה; לעניין זה, "ערך הבטוחה" – התמורה שהיה מקבל הנושה ממימוש הנכס במסגרת פירוק התאגיד, ולעניין חייב שהוא יחיד – במסגרת הפסקת פעילות עסקו, אילו בית המשפט היה מורה על הפירוק או הפסקת הפעילות במועד הגשת הבקשה שבמסגרתה נבחנה טענת ההגנה ההולמת;


(2)            לגבי נכס הכפוף לשיור בעלות – הבטחת תשלום התמורה בעד הנכס אך לא יותר מהתמורה שהייתה מתקבלת בעד הנכס אילו היה נמכר בידי בעליו במועד הגשת הבקשה שבה נבחנת טענת ההגנה ההולמת;


"הוצאות הליכי חדלות הפירעון" – כמשמעותן בסעיף 212;


"החלטה מינהלית" –החלטה של רשות מינהלית במילוי תפקיד ציבורי על פי דין; 


"הליך גבייה" – הליך לפי חוק ההוצאה לפועל, חוק המרכז לגביית קנסות או פקודת המסים (גבייה)[1]


"הליך מינהלי" – הליך שמנהלת רשות מינהלית, במסגרת מילוי תפקידה הציבורי לפי דין, וכן הליך משפטי הנובע מהחלטה מינהלית של הרשות המינהלית;


"הליכי חדלות פירעון" – הליכים לפי חוק זה החל ממועד הגשת הבקשה למתן צו חדלות פירעון ועד למועד כמפורט להלן: 


(1)            לעניין חייב שהוא תאגיד – מועד אישור תכנית השיקום הכלכלי או מועד חיסולו;


(2)            לעניין חייב שהוא יחיד – מועד ההפטר;


"הסדר חוב" – כמשמעותו בחלק י';


"הפטר", לגבי חייב שהוא יחיד – כמשמעותו בפרק ח' לחלק ג';


"הקפאת הליכים" – לגבי חייב שהוא תאגיד - כמשמעותה בפרק ה' לחלק ב', ולגבי חייב שהוא יחיד  - כמשמעותה בסעיף 118(2);


"חבר", בתאגיד -


(1)            בחברה – בעל מניה;


(2)            בשותפות – שותף;


"חדלות פירעון" – כאמור בסעיף 2;


"חוב" – חוב ודאי או מותנה, קצוב או שאינו קצוב, בין שהגיע מועד פירעונו ובין שטרם הגיע;


"חוב בדין קדימה" – כמשמעותו בסעיף 213;


"חוב דחוי" – כמשמעותו בסעיף 216;


"חוב כללי" – כמשמעותו בסעיף 214;


"חוב מובטח" – חוב עבר שלהבטחת פירעונו שועבד נכס;


"חוב עבר"- חוב, לרבות תשלום עונשי, שמתקיים לגביו אחד מאלה:  



(1)            החייב חב בו במועד מתן צו חדלות הפירעון;



(2)            הוא נובע ממעשה או מחדל שעשה החייב לפני מתן צו חדלות הפירעון, גם אם זמן פירעונו חל לאחר מתן הצו;



(3)            הוא נובע מהפרת התחייבות שהחייב התחייב בה לפני מתן צו חדלות הפירעון, גם אם ההפרה נעשתה לאחר מתן הצו, ובלבד שההפרה נובעת מהליכי חדלות הפירעון;


"חובות שאינם בני הפטר" – חובות כאמור בסעיף 175;


"חוק הביטוח הלאומי" -  חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995[2];


"חוק ההוצאה לפועל" - חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967[3];


"חוק החברות" – חוק החברות, התשנ"ט -1999[4];


"חוק המרכז לגביית קנסות" - חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995[5];


"חוק ניירות ערך" - חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968[6];


"חוק העונשין" – חוק העונשין, התשל"ז-1977[7];


"חוק פסיקת ריבית והצמדה" - חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961[8];


"חייב" – יחיד או תאגיד החב חוב;


"הכונס הרשמי" -  מי שמונה לפי סעיף 245;


"המרשם", לגבי תאגיד מסוים – המרשם המתנהל לפי דין לרישום תאגידים מסוגו;


"נאמן" – מי שמונה לפי סעיפים 32 או 122;


"נושא משרה" –


(1)            בחברה - כהגדרתו בחוק החברות;


(2)            בשותפות – שותף כהגדרתו בפקודת השותפויות, למעט שותף מוגבל.


"נושה" – מי שהחייב חב לו חוב;


"נושה מובטח" - כמשמעותו בסעיף 222;


"נכס" – מיטלטלין, מקרקעין או זכויות, בין בישראל ובין מחוץ לישראל;


"נכס הכפוף לשיור בעלות" – כמשמעותו בסעיף 230;


"נכסי קופת הנשייה" –כמשמעותם בפרק ב' לחלק ד';


"סדר הפירעון" -  כמשמעותו בסעיף 210;


"פקודת השותפויות" - פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975[9]


"צו לשיקום כלכלי", לגבי חייב שהוא יחיד – צו ובו תכנית לפירעון חובותיו של חייב שהוא יחיד ולשיקומו הכלכלי, כמשמעותו בפרק ז' לחלק ג';


"קרוב" -  


(1)            לגבי יחיד - בן זוג, הורה, בן, בת ובני זוגם, אח או אחות וילדיהם, גיס, גיסה, דוד, דודה, חותן, חותנת, חם, חמות, חתן, כלה, נכד או נכדה, לרבות חורגים, וכן אדם אחר הסמוך על שולחנו של היחיד;


(2)            לגבי תאגיד – כל אחד מאלה: 



(א)            תאגיד הנשלט על ידו, בעל שליטה בו ותאגיד אחר הנשלט בידי בעל השליטה בו;



(ב)            נושא משרה בתאגיד או קרובו;



(ג)             לגבי חברה ציבורית כהגדרתה בחוק החברות– בעל מניה מהותי כהגדרתו בחוק האמור;



(ד)            לגבי שותפות מוגבלת ציבורית – שותף כללי וכן שותף מוגבל המחזיק בחמישה אחוזים או יותר מיחידות ההשתתפות; לעניין זה, "שותפות מוגבלת ציבורית", "שותף כללי", "שותף מוגבל" ו"יחידת השתתפות" - כהגדרתם בסעיפים 1 ו-65א לפקודת השותפויות;



(ה)           לגבי כל תאגיד שאינו כאמור בפסקאות משנה (ג) ו-(ד)– חבר התאגיד;


"רשות מינהלית" - רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין;


"הרשם" - הרשם המנהל לפי דין את המרשם;


"שליטה" – כהגדרתה בחוק ניירות ערך;


"שעבוד צף" – כהגדרתו בפקודת החברות[10];


"השר" – שר המשפטים;


"תאגיד" - 



(1)            חברה, כמשמעותה בחוק החברות;



(2)            שותפות, כמשמעותה בפקודת השותפויות;



(3)            כל תאגיד אחר או חבר בני אדם שהשר החיל עליהם, בצו, הוראות חוק זה.


"תאגיד בנקאי" – כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א- 1981[11];


"תכנית לשיקום כלכלי", לגבי חייב שהוא תאגיד – תכנית לשיקומו הכלכלי של תאגיד שניתן לגביו צו חדלות פירעון כמשמעותה בסימן ב' לפרק ז' בחלק ב';


"תשלום עונשי" - קנס, עיצום כספי וכל תשלום אחר שהוטל כעיצום על החייב בידי רשות שיפוטית או רשות מינהלית בשל הפרה של חיקוק, למעט קנס פיגורים שהתווסף לחוב שאינו תשלום עונשי.





[1] חוקי א"י, כרך ב', עמ' (ע) 1374, (א) 1399
[2] ס"ח התשנ"ח, עמ' 210.
[3] ס"ח התשכ"ז, עמ' 116.
[4] ס"ח התשנ"ט, עמ' 189.
[5] ס"ח התשנ"ח, עמ' 170.
[6] ס"ח התשכ"ח,  עמ' 234.
[7] ס"ח התשל"ז, עמ' 226.
[8] ס"ח התשכ"א, עמ' 192.
[9] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 28, עמ' 549.

[10] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 37, עמ' 761.
[11] ס"ח התשמ"א, עמ' 232.