‏הצגת רשומות עם תוויות עו"ד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עו"ד. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 23 בדצמבר 2010

ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט העליון ג' שני מיום 4.11.10 בע"א 2449/10 וערעור שכנגד




בבית המשפט העליון

בש"א  8368/10

בפני: 
כבוד השופט ס' ג'ובראן

המערער:
ירון קייזר
                                          

נ  ג  ד
                                                                                                    
המשיבה:
ליילה שוורץ
                                   
ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט העליון ג' שני מיום 4.11.10 בע"א 2449/10 וערעור שכנגד
                                   

בפניי ערעור על החלטת כבוד הרשם ג' שני מיום 10.11.2010 במסגרתה נדחתה בקשת המערער לעיון מחדש בהחלטתו של כבוד הרשם מיום 4.11.2010 לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון במסגרת ערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ו' פלאוט) מיום 3.2.2010 (ע"א 2449/10).
ביום 3.2.2010 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז, באופן חלקי, את תביעתה של המשיבה כנגד המבקש ופסק לזכותה פיצוי על סך של 50,000 ש"ח. ביום 25.3.2010 הגישה המשיבה ערעור על פסק הדין לבית משפט זה ואילו המערער מצידו הגיש ערעור שכנגד. בד בבד עם הגשת הערעור שכנגד, הגיש המערער גם בקשה לפטור מאגרה ופיקדון בה טען כי מצבו הכלכלי והבריאותי קשה.
ביום 4.11.2010 דחה כבוד הרשם את הבקשה וקבע, בין היתר, כי המערער לא פרס תמונה מלאה לגבי מצבו הכלכלי והבריאותי הנטען וכן לא הסביר מדוע אין באפשרותו להסתייע באחרים. עוד נכתב כי סיכויי הערעור אינם נחזים להיות גבוהים במידה המצדיקה פטור מלא מהפקדת עירבון.
מכאן הערעור שבפניי במסגרתו חוזר טוען המערער כי מצבו הכלכלי והבריאותי קשה.
דין הערעור להדחות.
מעיון בבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון ובתצהיר המשלים שהוגש בעקבותיה עולה כי מסקנתו של כבוד הרשם לפיה הבקשה אינה מפורטת דיה ואינה נתמכת במסמכים ואסמכתאות מספקים הינה מסקנה סבירה אשר לא מצאתי מקום להתערב בה. המערער לא צירף אסמכתאות להוכחת טענותיו לעניין מצבו הבריאותי, אף לאחר שניתנה לו ההזדמנות להגיש תצהיר משלים וכן לא הסביר מדוע אין באפשרותו לפנות אל סביבתו הקרובה על מנת ללוות את הכספים הדרושים. לאור האמור לעיל, ומבלי לחוות דעה בנוגע לסיכויי הערעור שכנגד שהגיש המערער, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של כבוד הרשם.

נוכח האמור, הערעור נדחה. בהיעדר תשלום אגרה והפקדת עירבון, תוך 14 יום מעת המצאת החלטה זו, ימחק או יידחה ההליך, לפי הענין, ללא הודעה נוספת.
ניתן היום, י"ח בכסלו התשע"א (25.11.2010).


ש ו פ ט





ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 5.1.10, בת.פ. 8051/09, שניתן על ידי השופט נ' ז'לובצובר





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים

ע"פ  1394/10

בפני: 
כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופטת ע' ארבל

המערער:
מוחייה אלכמלאת
                                          

נ  ג  ד
                                                                                                    
המשיבה:
מדינת ישראל
                                   
ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 5.1.10, בת.פ. 8051/09, שניתן על ידי השופט נ' ז'לובצובר
                                   
תאריך הישיבה:
ח' בכסלו התשע"א      
(15.11.10)

בשם המערער:
עו"ד אבישור רון

בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן :
עו"ד  מאיה חדד

גב' ברכה וייס


השופט א' א' לוי:

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע יוחסו למערער מספר אישומים. נטען, כי על רקע של סכסוך בין משפחות ברהט, פנה המערער לעלא אבו עליון (להלן: עלא), וביקש ממנו כי ימסור לו אקדח בו החזיק שלא כדין. באותו יום, בשעת לילה, חבר המערער לאחרים במטרה לפצוע את זאהר אבן ברי (להלן: המתלונן) ויוסף אבו קטן (להלן: יוסף) שעסקו באספקה של משלוחי פיצה. שעה שאלה היו בנסיעה, סימן להם המערער לעצור, ומשעשו זאת, שלף את האקדח שהיה בידו וירה לעבר המתלונן ויוסף מתוך כוונה לגרום להם חבלה חמורה. כתוצאה מירי זה נפגע המתלונן מקליע במרפק שמאל, ויוסף נפגע מיידוי אבנים בעינו ובראשו. שני הפצועים הובהלו לבית חולים ונזקקו לטיפול רפואי (האישום הראשון). באישום השני נטען, כי לאחר שהמערער השיב את האקדח לעלא, ביצע האחרון ניסיון שוד במהלכו נגרם מותו של אדם. לבקשת עלא קיבל המערער את האקדח והחביא אותו, וביום המחרת שב ומסר אותו לעלא. כמו כן, נטען כי לבקשתו של אדם נוסף פנה המערער לעלא, קיבל את האקדח מידו ומסרו לאותו אדם. לבסוף, נטען כי בשיחות שקיים המערער עם אחרים הם קשרו קשר להכין בקבוקי תבערה, ולרכוש כדורים לאקדח.

במהלך משפטו הודה המערער בכל אלה, ובעקבות כך הורשע בעבירות של החזקת נשק שלא כדין, חבלה בכוונה מחמירה, חבלה במזיד ברכב, עסקה אחרת בנשק, שיבוש מהלכי משפט וקשירת קשר לבצע פשע. על כך הוא נדון לשבע שנות מאסר, שמונה-עשר חודשים מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את אחד המתלוננים בסכום של 20,000 ש"ח.

המערער סבור כי העונש נוטה לחומרה יתרה, ולפיכך הוא עותר כי נקל בו. נטען כי לא ניתן משקל הולם להודאת המערער, גילו הצעיר, העדר עבר פלילי בעת ביצוען של העבירות, העובדה שהפגיעה במתלונן היתה קלה, נסיבותיו האישיות והאמור בתסקיר המבחן.

בית המשפט המחוזי הגדיר את המערער כאלים ומסוכן, ואני סבור כי הגדרה זו יאה לו. מתוך רצף האירועים בהם היה מעורב, מסתמן כי המערער מצוי בתחום העברייני ואף סיגל לעצמו התנהגות תואמת, עד כדי נכונות להשתמש בנשק חם מתוך כוונה לגרום לאחרים חבלה חמורה. מעשים מסוג זה, שהיו עלולים להסתיים גם בפגיעה בנפש, חייבו תגובה עונשית קשה, מקל וחומר, שתגובה זו התחייבה נוכח העבירות הנוספות בהן הורשע המערער, וגם בהן אין להקל ראש. אכן, תקופת המאסר שנגזרה למערער אינה פשוטה כלל ועיקר, אולם לא אוכל לומר שהיא נוטה לחומרה יתרה, ומכאן הצעתי לדחות את הערעור.



         ש ו פ ט






השופט א' גרוניס:

1.      דעתי שונה מדעתו של חברי השופט א' א' לוי. לדעתי ראוי להקל במידה מסוימת בעונש המאסר לריצוי בפועל שהושת על המערער.

2.      מיותר לומר שמעשיו של המערער חמורים הם. זאת במיוחד לעניין הירי שביצע המערער וזאת על רקע סכסוך בין משפחות. עם זאת לא ניתן להתעלם ממספר שיקולים לקולה, שלא זכו לטעמי להתייחסות מספקת בעת שקלולם של הנתונים החשובים לגזירת הדין. בראש ובראשונה כוונתי לכך שהמערער הודה בעובדות מרצונו, עוד טרם נשמעו הוכחות במשפט ובלא שנעשה הסדר טיעון. אני תוהה האם עונשו של המערער לא היה קל יותר אילו נעשה הסדר טיעון עם המשיבה. עוד יש לזכור כי מדובר בצעיר שהיה בן 26 שנים בעת האירועים שלחובתו רישום פלילי אחד. כמו כן יש להתחשב לצד הקולה בעובדה שנעשה הסכם סולחה.

3.      סיכומו של דבר הוא שלדעתי ראוי להפחית את עונש המאסר לריצוי בפועל ולהעמידו על שש שנים תחת שבע שנים.    




ש ו פ ט




השופטת ע' ארבל:

עיינתי בחוות הדעת של חבריי ואודה כי לכתחילה התלבטתי האם אין מקום להקלה מסוימת בעונשו של המערער, בשים לב לכך שהודאתו חסכה את ניהול ההליך ולכך שלמרבה המזל תוצאות האירוע לא היו מהקשות ביותר. ואולם, בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי יש להותיר העונש על כנו מחמת השיקולים לחומרה שנמנו, כאשר מעבר לפגיעה במתלונן וביוסף קיימת גם עובדת הרשעתו הנוספת של המערער תוך כדי ניהול ההליך נשוא הערעור, בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות. על כך יש להוסיף כי המערער לא הביע חרטה ואף מתסקיר שירות המבחן העדכני עולה כי הוא אינו נוטל אחריות מלאה על המעשים גם כיום. אני מצטרפת אפוא לפסק דינו של חברי, השופט א' א' לוי.



ש ו פ ט ת


        


התוצאה היא אפוא שהערעור נדחה ברוב דעות.

ניתן היום, כ"ב בכסלו התשע"א (29.11.2010).




ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת


ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט העליון ג' שני מיום 7.11.10 ברע"א 5373/10 ובקשה לעיכוב הליכים




בבית המשפט העליון

בש"א  8521/10

בפני: 
כבוד השופט ס' ג'ובראן

המערער:
ג'מאל שריף
                                          

נ  ג  ד
                                                                                                    
המשיבים:
1. אבי רפאלי

2. מוביל בגז התקנות בע''מ
                                   
ערעור על החלטתו של רשם בית המשפט העליון ג' שני מיום 7.11.10 ברע"א 5373/10 ובקשה לעיכוב הליכים
                                   

בפניי ערעור על החלטת כב' הרשם ג' שני מיום 7.11.2010 במסגרתה נדחתה בקשת המערער לפטור מלא או חלקי מהפקדת עירבון במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' יעקב) מיום 23.3.2010 (רע"א 5373/10) (להלן: ההליך).

ביום 20.10.2010 דן כבוד הרשם, לראשונה, בבקשתו של המערער כי בית המשפט יפטור אותו מחובת הפקדת עירבון במסגרת פתיחת ההליך. עירבון, אשר הועמד על ידי המזכירה הראשית על 10,000 ש"ח. הרשם דחה את הבקשה, בין היתר, על בסיס אי עמידתו של המערער בחובתו להוכיח כי בשל מצבו הכלכלי אין ביכולתו להפקיד את העירבון שנקבע לו וכי לא עלה בידו לגייס את הסכום ממקורות אחרים. על החלטה זו הגיש המערער בקשה לעיון נוסף, אליה צירף אסמכתאות והסברים נוספים בדבר מצבו הכלכלי וכן הצהיר כי ניסיונותיו לגייס את הסכום שנקבע ממקורביו וממקורות מימון חיצוניים עלו בתוהו. ביום 7.11.2010 דחה הרשם את בקשתו הנוספת של המערער מהטעם שהיא איננה מגלה עילה לעיון מחדש בהחלטתו, כגון שינוי נסיבות מהותי, וכן מהטעם שממילא אין בבקשה כדי לשנות ממסקנתו המקורית.
מכאן הערעור שלפניי, בגדרו מלין המערער על החלטת הרשם וטוען כי שגה הוא בהערכת יכולתו להפקיד את העירבון בעצמו או לגייס את הסכום הנדרש ממקורות מימון אחרים, וכן בהערכתו את סיכויי ההליך.
דין הערעור להידחות.
החלטות הרשם לעניין מתן פטור מחובת הפקדת עירבון הן לעולם בגדר פתרונות קונקרטיים למתח העולה בסוגיה זו בין שני שיקולים מנוגדים: הבטחת הוצאותיו של הצד המוטרד – "זוכה" הערכאה הקודמת – מן העבר האחד, והגנה על זכות הגישה לערכאות של מבקש הפטור – לבל תיחסם בשל דלותו הכלכלית – מן העבר השני. (ראו: בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר פ"ד מד(2) 383 (1990) (להלן: עניין אברך); בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 17.10.2007)). לרשם השוקל להעניק פטור מחובת הפקדת עירבון, בהליך של ערעור בזכות או ברשות, נתון מתחם שיקול דעת רחב (ראו: בש"א 4747/05 ראובן פלד עבודות בניין בע"מ נ' בית הארחה – מעלה החמישה (לא פורסם, 29.8.2005); בש"א 3784/02 בן דוד נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 23.5.2002)). במסגרת שיקול דעתו, ולאור הרציונאליים שהזכרתי לעיל, בוחן הרשם את סיכויי הצלחתו של מבקש הפטור וכן את יכולתו לגייס את סכום העירבון הנדרש – ממשאביו הכלכליים האישיים וממקורות מימון אחרים (ראו: עניין אברך; בש"א 4735/91 מוצרי הדר ישראליים בע"מ נ' יפיס מוצרי הדר בע"מ בכינוס נכסים פ"ד מה(5) 867 (1991); בש"א 5374/05 קלו נ' בן שחר (לא פורסם, 30.10.2005); בש"א 1086/06 יגודה נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה – "זמורה" (לא פורסם, 4.9.2006)).

בענייננו, אי יכולתו של המערער לגייס ממקורות מימון חיצוניים את העירבון שנקבע לא הוכחה על ידו כדבעי. מלכתחילה, לא טען הוא בפני הרשם לעניין זה, ואף בבקשה לעיון חוזר לא תמך את טענתו באסמכתאות מתאימות (וראו לעניין זה: בש"א 9998/09 ונדר נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (לא פורסם, 17.12.2009); וכן: בש"א 2126/02 בנק עצמאות למשכנתאות ולפיתוח בע"מ נ' יערן (לא פורסם, 12.5.2002)). יוצא אם כן, ששיקול יכולתו הכלכלית של המערער איבד מעט מכוחו והטה את הכף לעבר רציונאל הבטחת הוצאותיו של המשיב 1. משכך, ומבלי לקבוע עמדה בשאלת סיכויי ההליך במקרה זה, לא מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטת הרשם. 

נוכח האמור, הערעור נדחה. העירבון יופקד תוך 14 יום מעת המצאת החלטה זו ובמידה ולא ישולם יימחק ההליך ללא הודעה נוספת. 

משלא נדרשה תגובה אין צו להוצאות.
        
ניתן היום, כ"ב בכסלו התשע"א (29.11.2010).

        


בג"ץ - ליאון איוניר נ. בית הדין הארצי לעבודה





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ  7377/09

בפני: 
כבוד הנשיאה ד' ביניש

כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופט ח' מלצר

העותר:
ליאון איוניר
                                          

נ  ג  ד
                                                                                                    
המשיבים:
1. בית הדין הארצי לעבודה

2. ראש המוסד לביטוח לאומי

3. שר האוצר
                                   
התנגדות למתן צו על תנאי
                                   
תאריך הישיבה:
כ"ב בכסלו התשע"א      
(29.11.2010)

בשם העותר:

בשם המשיב 2:

בשם המשיב 3:
עו"ד שלמה אייגנר

עו"ד תהילה כזרי

אין התייצבות



הנשיאה ד' ביניש:

בפנינו נקבע לשמיעה היום הדיון בהתנגדות לצו על תנאי בשאלה שיש לה לכאורה ועל פי נוסח הצו על תנאי השלכות כלליות ורחבות. עניינו של הצו על תנאי  בהחלת נוהל פטור מהכנסה על ניצולי שואה המקבלים קצבאות בגין נזקי גוף ובריאות מהרפובליקה הפדרלית של גרמניה. כן ניתן צו על תנאי המורה למשיבים לנמק מדוע לא יחול נוהל הפטור מהכנסה כקבוע בחוק ביטוח לאומי ופקודת מס הכנסה, לעניין תשלומי ביטוח לאומי ומס הכנסה על פי תקנות הבטחת הכנסה ותקנות קצבת זקנה ושארים.

בדיון לפנינו היום לא התייצב פרקליט מפרקליטות המדינה עקב שביתת הפרקליטים, ובאת-כוח המוסד לביטוח לאומי ביקשה כי נדחה את הדיון עקב הצורך לשמוע את עמדת משרד האוצר מפי הפרקליטות, וזאת בשל השלכותיה הרחבות של השאלה שלפנינו. לא נעתרנו לבקשה לדחיית הדיון. לקראת הדיון היום, בתשובה לצו על תנאי הוגשו לנו חוות דעת מומחים בשאלה העקרונית שהיא אכן שאלה מורכבת. אנו סברנו כי מן הראוי היה שחוות הדעת הללו יתבררו בפני בית הדין לעבודה וכל הראיות וחוות הדעת המתייחסות לנושא הרחב ילובנו בערכאות המתאימות של בית הדין.

עקב מורכבות הסוגיה והשלכות פסק הדין הסכים בא-כוח העותר, כי בנושא בו זכה לצו על תנאי רחב לא יתקיים היום הדיון וצמצם את הדיון לעניינו של העותר שלפנינו. לגופה של העתירה, שקלנו אם יש מקום להחזיר את הדיון בנושא לבית הדין לעבודה כדי לאפשר ליבון אופייה של הרנטה שביחס אליה פסקו בתי הדין האזורי והארצי לעבודה כי עקב תשלומה אין העותר זכאי לתשלום הבטחת הכנסה ואף לא לקצבת שארים. אולם לבסוף החלטנו כי בנסיבות יוצאות הדופן של התנהלות ההליכים עד כה, בהתחשב בגילו ובמצב בריאותו של העותר שהוא ניצול שואה שמצב בריאותו רופף; ובהתחשב בכך שבא-כוח המדינה לא התייצב היום לדיון, אין לאפשר התמשכות ההליך בעניינו של העותר על ידי החזרת הדיון לבית הדין לעבודה.

אשר על כן, בהיעדר הטיעון של המדינה ומהטעמים עליהם עמדנו לעיל, אנו מורים כי פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה יבוטל בכל הנוגע לעותר ובעניינו בלבד. ניתן, אפוא, בזה צו המורה למשיבים, לבחון את תביעותיו של העותר באופן שהרנטה המשולמת לו לא תחשב כהכנסה. טענות המדינה בשאלה הכללית שמורות לה ואם הדבר יידרש בעתיד בהליך מתאים יתבררו במלואן בפני בית הדין לעבודה.

ניתן היום, כ"ב בכסלו התשע"א (29.11.2010), בפני עו"ד אייגנר ועו"ד כזרי.


ה נ ש י א ה                                   ש ו פ ט ת                                  ש ו פ ט