יום רביעי, 17 בפברואר 2016

מי סבור שחייבים בדין גרימא? הרמב"ם - משפט עברי

הרמב״ם אומר שיש שתי תופעות של גרימה ישירה:
עו"ד נועם קוריס בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס ביוטיוב
עו"ד נועם קוריס בטוויטר
עו"ד נועם קוריס בגוגל פלוס
עו"ד נועם קוריס, קבוצת עורכי דין בפייסבוק
עו"ד נועם קוריס בבלוגר
עו"ד נועם קוריס בלינקדין
עו"ד נועם קוריס בקפה דה מרקר
עו"ד נועם קוריס בישראל בלוג
עו"ד נועם קוריס בתפוז
עו"ד נועם קוריס ב simplesite
עו"ד נועם קוריס ב saloona

מאמרים פרי עטם של צוות משרד עו"ד נועם קוריס
מאמרם מאת עו"ד נועם קוריס
מאמרים מאת עו"ד 
נועם אברהם
מאמרים מאת עו"ד 
נועה מאיר
מאמרים מאת עו"ד יפית לוי
מאמרים מאת עו"ד יסידור שוורצמן
מאמרים מאת עו"ד עינב זכאי
מאמרים מאת עו"ד איתי ריזניק
מאמרים מאת עו"ד ארז פרסי
מאמרים מאת עו"ד לאה אביב

1.      העובדה שהאדם שסילק כרים וכסתותסילק את המגן ובידי כך הוא לא משנה את פני הארץ אלא מסלק את המונע= גרימה ולכן חייבהרי״ף טען כי הרמב״ם פוטר בגין גרימה עקיפה אך כאן הגרימה היא ישירהלעומתו רבה פטר.
2.      הרמב״ם הרחיב את ההלכה כי מעשה סילוק המגןולא רק המעשה עד לסילוק המגןנגזר מהרעיון של גרימה עקיפה ולכן משנה את ההלכה וקובע כי חייב.
בעצם יש גורמים:
-     עשייהפעולה ראשונה עד לגורם המנתק ולכן לא ניתן לייחס את העשייה.
-     גרימההפעולה האחרונה שגרמה לתוצאה הסופיתלאחר הגורם המנתק.
-     גורמים חיצוניים שלא קשורים אלי.
הרמב״ם טען שיש להרחיב את האחריות גם על גורם המעשה הראשון. מסקנת הרמב״ם ע״פ התלמוד היא שגרמא בנזיקין= חייב ולכן נחייב על המעשה הראשוני.

(ח) הזורק כלי של חבירו מראש הגג על גבי כרים וכסתות של בעל הכלי וקדם בעל הכלי והסיר הכרים הזורק חייב שזריקתו היא הגורם הראשון לשבירת הכליואם קדם אחר וסלקן שניהן חייבין הזורק והמסלק ששניהם גרמו לאבד ממונו של זה.
/השגת הראב"דהזורק כלי וכוהזורק חייבא"א [=אמר אברהםלא ראיתי שיבוש כזה והזורק לעולם פטורדפסיקי גיריה [=נפסקו חיציווהמסלק אם הוא כדברי הרב חייב ואם כדברי אחרים פטור כדכתיבנא [=כאשר כתבנו].

לא משנה מי סילק את רשת הביטחוןהזורק כלי חברו ואחר סילק את הכרים>
-     הזורק הראשון חייבהוא מניע את המנגנון מכיוון שהוא גרם לשבירת הכלי.
-     מסלק הכרים חייבכי יש בפעולתו הבודדת יצירת נזק.
הראב״ד מנגדטען כי הזורק הראשון פטור והמסלק חייבמכיוון שהגרימה עצמה מנתקת ע״י ״כלו חיציו״נפסקו חיציו, הזורק הראשון לעולם פטור מכיוון שהייתה קיימת הגנה מפני נזק. החיצים התעייפו ולכן המסלול השתנה ולכן המסלק גרם לנזק, והרי שעל גרימה חייבים.

(ט) וכן השורף שטרותיו של חבירו חייב לשלם כל החוב שהיה בשטרשאע"פ שאין גוף השטר ממון הרי גרם לאבד הממוןובלבד שיודה לו המזיק ששטר מקויים היה וכך וכך היה כתוב בו ומחמת ששרפו הוא שאינו יכול לגבות החוב אבל אם לא האמינו אינו משלם לו אלא דמי הנייר בלבד.
(י) וכן ראובן שהיה נושה בשמעון ומכר השטר ללוי וחזר אחר שמכרו ומחלו לשמעוןהרי נפטר שמעון כמו שיתבאר במקומו ונתחייב ראובן לשלם ללוי כל מה שבשטרשהרי גרם לו לאבד השטר והרי הוא כמי ששרפווכן אם מחלו יורש ראובן משלם המוחל מן היפה שבנכסיו.
(יא) וכן העושה עבדו אפותיקי וחזר ושחררו חייב המשחרר לשלם לבעל החוב שהרי הפקיע שעבודו וגרם לאבד ממונווכופין את בעל החוב גם הוא לשחרר העבד כדי שלא יפגע בו ויאמר לו עבדי אתה.
וכן הדוחף מטבע חבירו ונתגלגל וירד לים חייב לשלםוכן הצורם אזן הפרה חייב לשלם שהרי גרם לפחות דמיהוכן המרקע דינרי חבירו והעביר צורתן חייב לשלם משום גורםוכן כל כיוצא באלו הדברים.
(יב) הזורק כלי מראש הגג לארץ ולא היה תחתיו כלים וקדם אחר ושברו במקל כשהוא באויר קודם שיגיע לארץהרי זה האחר פטור שלא שבר אלא כלי שסופו להשבר מיד בודאי ונמצא כשובר כלי שבור ואין זה כגורםוכן כל כיוצא בזה פטור.

מי סבור שחייבים בדין גרימא?
46.             רמב"ם סנהדרין ו
(א) כל דיין שדן דיני ממונות וטעה אם טעה בדברים הגלויים והידועים כגון דינין המפורשין במשנה או בגמרא חוזר הדין ומחזירין הדבר כשהיה ודנין בו כהלכהואם אי אפשר להחזיר כגון שהלך זה שנטל הממון שלא כדין למדינת היםאו שהיה אלם או שטמא דבר טהור או שהורה בכשרה שהיא טריפה והאכילה לכלבים וכיוצא בזה הרי זה פטור מלשלםאף על פי שגרם להזיק לא נתכוון להזיק.

-     ר׳ מאיר טען שהמומחה פטור מכיוון שטעה בדברים שידועים לנחלת הכלל, ולכן לא יגרם נזקאם המומחה טעה טעות מהותית בפסק דיןיהיה חייב בנזיקין.
-     רמב״ם טען בהלכות סנהדרין כי כל דיין שדן בדיני ממונות וטעההטעות משנה את התוצאה ולכן יש לחזור לדיון נוסףאם אי אפשר לחזור לדיוןיש לבחון את גורם ה״כוונה״>

(ד) אבל מי שאינו מומחה ולא קבלו אותו בעלי דינין אע"פ שנטל רשות הרי זה בכלל בעלי זרוע ואינו בכלל הדייניןלפיכך אין דיניו דין בין טעה בין לא טעה וכל אחד מבעלי דינין אם רצה חוזר ודן בפני בית דיןואם טעה ונשא ונתן ביד חייב לשלם מביתו וחוזר ולוקח מבעל דין זה שנתן לו שלא כהלכהואם אין לו להחזיר או שטמא או שהאכיל דבר המותר לכלבים ישלם כדין כל גורם להזיק שזה מתכוין להזיק הוא.

    מי שאינו מומחה ואין לו הסמכה להיות שופטהרי שהוא מזיקולכן אם טעה הוא ישלם כדין כי הוא התכוון להזיק.
    עם זאתכאשר הוא טעה בדברים גלויים וידועיםהרי שאין כוונה ולכן פטור.

47.             רמב"ם חובל ומזיק ו
(א) המזיק ממון חבירו חייב לשלם נזק שלםבין שהיה שוגג בין שהיה אנוס הרי הוא כמזידכיצדנפל מן הגג ושבר את הכלים או שנתקל כשהוא מהלך ונפל על הכלי ושברו חייב נזק שלםשנומכה בהמה ישלמנה ולא חלק הכתוב בין שוגג למזיד.
(ד) היה עולה בסולם ונשמטה שליבה מתחתיו ונפלה והזיקהאם לא היתה מהודקת וחזקה חייב ואם היתה חזקה ומהודקת ונשמטה או שהתליעה הרי זה פטור שזו מכה בידי שמים היאוכן כל כיוצא בזהוכל אלו הדברים ברשות הניזק אבל ברשות המזיק פטור עד שיתכוין להזיק כמו שביארנו.
/השגת הראב"דואם היתה חזקה ומהודקת ונשמטה או שהתליעה הרי זה פטור שזו מכה בידי שמים היאא"א [=אמר אברהםתמה אני מאי שנא אונס זה מרוח שאינה מצויה ומן הישן ובגמרא משמע דלא איתלע אונס דאי איתלע לאו אונס [=במקרה שהשליבה אינה מתולעת זה נקרא אונסובמקרה שהיא מתולעת אין זה אונס].

כאשר אדם עולה על סולם חדש ומחוזקוהוא נשברהרי שלא ניתן היה לצפות את הנזק ולכן המכה ניתנה ״בידי שמיים״ והאדם יהיה פטור,
אך כאשר הסולם היה ישן ועשוי מעץ> הרי שהייתי אמורה לצפות את הנפילה ולכן האחריות היא עלי.

סיכום הרמב״ם
על פעולהחייבים תמיד אדם מועד לעולם.
על גרימהיש מעמד נפרד:
-     אם יש צפיות כלשהיכוונה או תוצאה טבעית של מעשההרי שהאדם יהיה חייב על כל מעשיוכך האדם הראשון יהיה חייב בגין כל הגרימותהישירות והעקיפות.
-     אך אם לחלוטין התוצאה בלתי צפויה, ניתן לייחס את תוצאות המעשה אל העשיה הראשונהמדובר ב״מעשה בידי שמיים״ ולכן כאשר מדובר בגרימה עקיפהבדיני אדם פטור אך חייב בדיני שמיים.

לרמב״ם בספרו ״מורה נבוכים״ יש גישה מיוחדת על השגחה אלוהית על העולםלפיו אלוהים משגיח יותר על מי שיותר אכפת לוופחות על מי שפחות אכפת לו, כך שעל בני אדם אכפת לו במיוחד ולכן משגיח עליהם יותר מאשר על חיות. הפסוק העיקרי הוא ״פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון״.
הרמב״ם מתמודד עם פסוקי חז״ל שמתמקדים בהשגחה פרטית על כל פרט וחפץ בעולם כולו.
הרמב״ם טען כי מבחינת תוצאות המעשההאדם הראשון אחראי על כל התוצאות שהיה יכול לצפותולכן במישור התיאולוגי המעשה הראשון אחראי.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה