יום שני, 28 בנובמבר 2016

תזכיר חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ה-2015 חלק א - עו"ד נועם קוריס

תזכיר חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ה-2015 חלק א - עו"ד נועם קוריס

תזכיר חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ה-2015 

חלק א' – כללי


חלק א' – כללי


פרק א': עקרונות יסוד
מטרת החוק
1.              
חוק זה בא להסדיר את פירעון חובותיו של חייב שהוא יחיד או תאגיד הנמצא או עלול להימצא במצב של חדלות פירעון, במטרה -



(1)            להביא במידת האפשר לשיקומו הכלכלי של החייב;



(2)            להשיא את שיעור החוב שייפרע לנושים;



(3)            לקיים הליכים השומרים על כבודו של חייב שהוא יחיד ולקדם את שילובו מחדש במרקם החיים הכלכליים.
חדלות פירעון
2.              
חדלות פירעון היא מצב כלכלי של חייב שבו החייב אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם.
הכרזה כי חייב הוא חדל פירעון

3.              
(א)            הכריז בית המשפט או הכונס הרשמי, בצו, כי חייב הוא חדל פירעון (בחוק זה – צו חדלות פירעון), יוסדרו יחסיו של החייב עם נושיו, במאוחד, בהתאם להוראות לפי חוק זה. 


(ב)            פתיחה בהליך להכרזה על חייב שהוא חדל פירעון תהיה ביוזמת החייב או הנושה. 


פרק ב': הגדרות
הגדרות
4.              
בחוק זה -


"אורגנים" של תאגיד – אורגנים בחברה כמשמעותם בחוק החברות וכל גוף הממלא תפקיד מקביל בתאגיד אחר;


"בית משפט" – 


(1)            לעניין חייב שהוא תאגיד - בית המשפט המחוזי שבאזור שיפוטו רשום התאגיד או שבו מצויים מקום עסקו העיקרי או נכסיו;


(2)            לעניין חייב שהוא יחיד - בית משפט השלום  כאמור בסעיף 331 במחוז שבאזור שיפוטו מתגורר היחיד או שבו מצויים מקום עסקו העיקרי או נכסיו;


"הגנה הולמת" –


(1)            לגבי נכס משועבד, נכס שחל עליו שיעבוד צף או נכס שיש לגביו זכות עיכבון– שמירת ערך הבטוחה; לעניין זה, "ערך הבטוחה" – התמורה שהיה מקבל הנושה ממימוש הנכס במסגרת פירוק התאגיד, ולעניין חייב שהוא יחיד – במסגרת הפסקת פעילות עסקו, אילו בית המשפט היה מורה על הפירוק או הפסקת הפעילות במועד הגשת הבקשה שבמסגרתה נבחנה טענת ההגנה ההולמת;


(2)            לגבי נכס הכפוף לשיור בעלות – הבטחת תשלום התמורה בעד הנכס אך לא יותר מהתמורה שהייתה מתקבלת בעד הנכס אילו היה נמכר בידי בעליו במועד הגשת הבקשה שבה נבחנת טענת ההגנה ההולמת;


"הוצאות הליכי חדלות הפירעון" – כמשמעותן בסעיף 212;


"החלטה מינהלית" –החלטה של רשות מינהלית במילוי תפקיד ציבורי על פי דין; 


"הליך גבייה" – הליך לפי חוק ההוצאה לפועל, חוק המרכז לגביית קנסות או פקודת המסים (גבייה)[1]; 


"הליך מינהלי" – הליך שמנהלת רשות מינהלית, במסגרת מילוי תפקידה הציבורי לפי דין, וכן הליך משפטי הנובע מהחלטה מינהלית של הרשות המינהלית;


"הליכי חדלות פירעון" – הליכים לפי חוק זה החל ממועד הגשת הבקשה למתן צו חדלות פירעון ועד למועד כמפורט להלן: 


(1)            לעניין חייב שהוא תאגיד – מועד אישור תכנית השיקום הכלכלי או מועד חיסולו;


(2)            לעניין חייב שהוא יחיד – מועד ההפטר;


"הסדר חוב" – כמשמעותו בחלק י';


"הפטר", לגבי חייב שהוא יחיד – כמשמעותו בפרק ח' לחלק ג';


"הקפאת הליכים" – לגבי חייב שהוא תאגיד - כמשמעותה בפרק ה' לחלק ב', ולגבי חייב שהוא יחיד  - כמשמעותה בסעיף 118(2);


"חבר", בתאגיד -


(1)            בחברה – בעל מניה;


(2)            בשותפות – שותף;


"חדלות פירעון" – כאמור בסעיף 2;


"חוב" – חוב ודאי או מותנה, קצוב או שאינו קצוב, בין שהגיע מועד פירעונו ובין שטרם הגיע;


"חוב בדין קדימה" – כמשמעותו בסעיף 213;


"חוב דחוי" – כמשמעותו בסעיף 216;


"חוב כללי" – כמשמעותו בסעיף 214;


"חוב מובטח" – חוב עבר שלהבטחת פירעונו שועבד נכס;


"חוב עבר"- חוב, לרבות תשלום עונשי, שמתקיים לגביו אחד מאלה:  



(1)            החייב חב בו במועד מתן צו חדלות הפירעון;



(2)            הוא נובע ממעשה או מחדל שעשה החייב לפני מתן צו חדלות הפירעון, גם אם זמן פירעונו חל לאחר מתן הצו;



(3)            הוא נובע מהפרת התחייבות שהחייב התחייב בה לפני מתן צו חדלות הפירעון, גם אם ההפרה נעשתה לאחר מתן הצו, ובלבד שההפרה נובעת מהליכי חדלות הפירעון;


"חובות שאינם בני הפטר" – חובות כאמור בסעיף 175;


"חוק הביטוח הלאומי" -  חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995[2];


"חוק ההוצאה לפועל" - חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967[3];


"חוק החברות" – חוק החברות, התשנ"ט -1999[4];


"חוק המרכז לגביית קנסות" - חוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה-1995[5];


"חוק ניירות ערך" - חוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968[6];


"חוק העונשין" – חוק העונשין, התשל"ז-1977[7];


"חוק פסיקת ריבית והצמדה" - חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961[8];


"חייב" – יחיד או תאגיד החב חוב;


"הכונס הרשמי" -  מי שמונה לפי סעיף 245;


"המרשם", לגבי תאגיד מסוים – המרשם המתנהל לפי דין לרישום תאגידים מסוגו;


"נאמן" – מי שמונה לפי סעיפים 32 או 122;


"נושא משרה" –


(1)            בחברה - כהגדרתו בחוק החברות;


(2)            בשותפות – שותף כהגדרתו בפקודת השותפויות, למעט שותף מוגבל.


"נושה" – מי שהחייב חב לו חוב;


"נושה מובטח" - כמשמעותו בסעיף 222;


"נכס" – מיטלטלין, מקרקעין או זכויות, בין בישראל ובין מחוץ לישראל;


"נכס הכפוף לשיור בעלות" – כמשמעותו בסעיף 230;


"נכסי קופת הנשייה" –כמשמעותם בפרק ב' לחלק ד';


"סדר הפירעון" -  כמשמעותו בסעיף 210;


"פקודת השותפויות" - פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל"ה-1975[9]; 


"צו לשיקום כלכלי", לגבי חייב שהוא יחיד – צו ובו תכנית לפירעון חובותיו של חייב שהוא יחיד ולשיקומו הכלכלי, כמשמעותו בפרק ז' לחלק ג';


"קרוב" -  


(1)            לגבי יחיד - בן זוג, הורה, בן, בת ובני זוגם, אח או אחות וילדיהם, גיס, גיסה, דוד, דודה, חותן, חותנת, חם, חמות, חתן, כלה, נכד או נכדה, לרבות חורגים, וכן אדם אחר הסמוך על שולחנו של היחיד;


(2)            לגבי תאגיד – כל אחד מאלה: 



(א)            תאגיד הנשלט על ידו, בעל שליטה בו ותאגיד אחר הנשלט בידי בעל השליטה בו;



(ב)            נושא משרה בתאגיד או קרובו;



(ג)             לגבי חברה ציבורית כהגדרתה בחוק החברות– בעל מניה מהותי כהגדרתו בחוק האמור;



(ד)            לגבי שותפות מוגבלת ציבורית – שותף כללי וכן שותף מוגבל המחזיק בחמישה אחוזים או יותר מיחידות ההשתתפות; לעניין זה, "שותפות מוגבלת ציבורית", "שותף כללי", "שותף מוגבל" ו"יחידת השתתפות" - כהגדרתם בסעיפים 1 ו-65א לפקודת השותפויות;



(ה)           לגבי כל תאגיד שאינו כאמור בפסקאות משנה (ג) ו-(ד)– חבר התאגיד;


"רשות מינהלית" - רשות מרשויות המדינה, רשות מקומית, וכן גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על פי דין;


"הרשם" - הרשם המנהל לפי דין את המרשם;


"שליטה" – כהגדרתה בחוק ניירות ערך;


"שעבוד צף" – כהגדרתו בפקודת החברות[10];


"השר" – שר המשפטים;


"תאגיד" - 



(1)            חברה, כמשמעותה בחוק החברות;



(2)            שותפות, כמשמעותה בפקודת השותפויות;



(3)            כל תאגיד אחר או חבר בני אדם שהשר החיל עליהם, בצו, הוראות חוק זה.


"תאגיד בנקאי" – כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א- 1981[11];


"תכנית לשיקום כלכלי", לגבי חייב שהוא תאגיד – תכנית לשיקומו הכלכלי של תאגיד שניתן לגביו צו חדלות פירעון כמשמעותה בסימן ב' לפרק ז' בחלק ב';


"תשלום עונשי" - קנס, עיצום כספי וכל תשלום אחר שהוטל כעיצום על החייב בידי רשות שיפוטית או רשות מינהלית בשל הפרה של חיקוק, למעט קנס פיגורים שהתווסף לחוב שאינו תשלום עונשי.




[1] חוקי א"י, כרך ב', עמ' (ע) 1374, (א) 1399
[2] ס"ח התשנ"ח, עמ' 210.
[3] ס"ח התשכ"ז, עמ' 116.
[4] ס"ח התשנ"ט, עמ' 189.
[5] ס"ח התשנ"ח, עמ' 170.
[6] ס"ח התשכ"ח,  עמ' 234.
[7] ס"ח התשל"ז, עמ' 226.
[8] ס"ח התשכ"א, עמ' 192.
[9] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 28, עמ' 549.

[10] דיני מדינת ישראל, נוסח חדש 37, עמ' 761.
[11] ס"ח התשמ"א, עמ' 232.
פורסם על ידי ב-

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)